העוד לכם אח. מלת העוד כאן אינו כמלת העוד שבמקרא שאח"ז העוד אבי חי, כי שם הוא ה"א השאלה (אָב נאָך ?) וכאן שאינו רק להגדה הה"א כה"א במלת ההושיבו (עזרא יו"ד) שהוא במקום מלת אשר, וטעמו אשר עוד לכם אח:
שלחה הנער אתי. יש הבדל גדול בין לשון שלחה בה"א בסוף, ובין שלח ידך ואחוז בזנבו שאין ה"א בסוף התיבה, כי יש שני מיני צווי אם צווי, החלטי, אם רצוני ובקשית, צווי החלטי הוא כאשר יצוה האדון לעבדו ואז יבא בלא ה"א, ומזה שלח ידך ואחוז, קרב אל המזבח (ויקרא) שוב אל ארץ אבותיך (בראשית), שלח את עמי (שמות), וצווי רצוני ובקשית הוא כאשר יצוה איש אל רעהו ואהובו לעשות דבר מרצונו הטוב, כמו כאן שלחה הנער אתי, קרבה אל נפשי גאלה (תהלים ס"ט) שובה ה' רבבות (במדבר), ומנהג זה נוהג בכל הפעלים:
אפוא. לדעת המפרשים המלה מורכבת משתי מלות מי פה, או כמו אי הבל אחיך לשון שאלה פה על המקום וטעמו איה פה, ואין המלה רק לתיקון הלשון וכמיותר, ערש"י כאן ובתולדות (כ"ז ל"ג) מי אפוא, ולרד"ק צריכים להוסיף שם אות וי"ו מי ואיפוא, ולדעתו אין לחתות כל לשון איפוא בכל המקומות בחדא מחתא, שיש מקומות שאין פרושו לשאלה, כי אי יש לפרשו לשון שלילה, כמו ולרוזנים אי שכר (משלי ל"א) דמלת אי היא בציר"י במדוייקים (כמ"ש המ"ש) שם דלא כר"ש ב"מ) וטעם איפוא, אין פה כלומר שהדבר אינו כאן (ניכט דא) וכשאמר (איוב ל"א) איפוא היית ביסדי ארץ טעמו לא כאן היית כלומר לא היית בעולם, וכן הן אני נשארתי לבדי אלה איפוא הם (ישעיה מ"ט) כלומר אלה לא הי' כאן (זיא ווארען ניכט דא). ע"ש רשב"ם. וכן איפוא פיך אשר תאמר (שופטים ט') תחלה יאמר בדרך לעג אי' כאילו יש לו מציאות במקום זולת מקום והוסיף לבאר בהחלט איפה כלומר איננו כאן (וואָ ? ניכט דא). וכן עשה זאת איפוא בני (משלי י' ו') טעמו אין כאן דבר אחר לעשותו כן זאת. וכן כאן, אם כן איפוא זאת עשו, אם כן הוא כדבריכם אין כאן שום דבר לעשות רק זאת, עמ"ש במי איפוא דיצחק, ובמה יודע איפוא דמשה (כי תשא, ל"ג ט"ז):
ומשנה כסף. השמיט כאן הכסף המושב, כי הוא נכלל בלשון משנה כסף, בתחלה כאשר התעורר יעקב לחוש פן הוקר השער לא נקרא כסף משנה כ"א אותו סכום שהוא פי שנים בכסף המקנה כפי שער הראשון ולכן פרט אחריו עוד כסף המושב, אמנם אחר שכבר נתיחד סכום הכפל להיותו כסף מקנה, ונתחייבו גם בכסף המושב הנה אין כאן כ"א שני מיני כסף, כסף מקנה, וכסף המושב, ושתי אלו נקראות כאן משנה כסף (ציוייערלייא געלדער) ואף שאין סכום כסף המושב כסכום כסף המקנה, נקרא משנה כסף, כמו (בעזרא א' יו"ד) כפירי כסף משנים, שפי' רש"י כלים אחרים של מין אחר:
ואת חמרנו. ולא נוכל לשלחם באוכל להשיב נפש אבינו וכל ביתו וימותו ברעב יחד כולם (רמ"א):
באנו אל המלון ונפתחה. לפי המבואר במקראות למעלה לא פתח רק אחד מהם את שקו במלון, ושאר האחים לא מצאו צרור כספיהם בהיותם בדרך במלון כ"א בהיותם בביתם, ככתוב ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו וגו'. וחלילה שיוציאו שקר מפיהם לאמר שבמלון פתחו אמתחותיהם ומצאו בם את כספם, ויתכן שאין מלת מלון כאן פי' מקום מעצר ללין לעוברי אורח (נאכטהערבערגע), אבל פי' כאן בית מושבם התמידי, כי שרש לון גם על ההתמדה כמו צדק ילין בה, ובצל שדי יתלונן, וכן בית המקדש שהיה משכן השכינה תמידי נקרא מלון, כמו ואבואה מלון קצו (מ"ב י"ט), ואפשר שבכונה אמרו מלת במלון לכלול שתי כונות מלון ביתם ומלון דרך ארעי, להורות ליוסף שלא שבו מיד למצרים בעת מצאם את כספם בדרך, לבלי עבור על צוויו עליהם לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם:
העודנו חי. אין חי פה הוראתו הפך המיתה דאם כן היה ראוי לשאול תחלה על החיים ואחר כך על השלום, אבל חי כאן הוא היפך החולי והצער, כמו האחי' מחולי זה (מ"ב ח'), וכמו ותחי רוח יעקב, להחיות רוח שפלים, שענינם הבריאות והחדוה, ושאל תחלה על שלומו עם שכניו והדרים אתו, ואח"כ על בריאותו הטוב בחיי הנעימות והשמחה, כי שנים של צער אינם של חיי':
הבכור בבכרתו והצעיר וגו'. בכור וצעיר הם שמות, לפעמים מוחלטים ולפעמים ע"צ הערך, במוחלט כמו הבכור ראובן, מנשה הבכור, והיה הבן הבכור לשנואה, שלא קדם להם ילד, וע"צ הערך למה שאחריו אע"פ שקדם לו דבר, כמו ותאמר הבכירה אל הצעירה, וכן צעיר יש מוחלט כמו צעיר אנכי ונבזה, וצעיר שלא במוחלט כ"א ע"צ הערך עם מי שגדול ממנו בימים כמו ותאמר הבכירה אל הצעירה, א"א שהיתה הצעירה עדיין תינוקת שלא הגיע זמנה להתעבר ולילד, שהרי נתעברה וילדה בשוה עם הבכירה, אלא שנקראת צעירה בערך אל אחותה הגדולה ממנה בשנים, וכן ורב יעבד צעיר יעקב היה צעיר בערך אל עשו שיצא אחרונה, ושם בכור וצעיר האמור כאן אילו היה שם מוחלט יהיה בהכרח שיעור המאמר שראובן שהוא הבכור המוחלט ישב בראש ובנימן שהוא הצעיר במוחלט ישב באחרונה, אבל שאר האחים שביניהם ישבו אף שלא כסדר תולדותם, וזה לא יתכן שלמה יטיל יוסף קנאה בסעודה שלא יקפיד על סדר ישיבת שאר האחים לפי הזקנה והנערות, לכן בהכרח שם בכור וצעיר כאן שמות הערך, והיה גם שמעון נקרא בכור בערך אל לוי וכן לוי בערך אל יהודה וכן כולם, וישבו א"כ כולם כסדר תולדותם, ולא הספיק לומר הבכור כבכורתו אבל הוסיף והצעיר כצעירתו, להודיע שהיתה כונת יוסף להראות דבר נפלא שיודע סדר תולדות כל האחים כלו, שאילו לא אמר רק הבכור כבכורתו היה משמעותו שלבד הבכור ראובן ישב ראשונה ושאר כל האחים ישבו שלא כסדר וזה אינו פלא כ"כ, כי בקלות יש להכיר מי הוא הבכור, לכן אמר והצעיר כצעירתו לומר שכולם ישבו כסדר, שחושב סדר ישיבתם ממעלה למטה וממטה למעלה ואין מקום לטעות עוד, ולפי זה המתרגם הבכור (דער אֶלטעסטע) והצעיר (דער יינגסטע) אינו נכון, אמנם תרגומו הנכון (דער אֶלטערע נאך פערהאֶלטניסס זיינעס אלטערס מיט דעם יינגערן) (רש"פ):
וישא משאת. תיב"ע ונטל חולקין מעל פתורי', וכ"א בתנחומא הביא מנות בסעודה, לא פירש לשון מתנה לבד רק חלקי סעודה, וכן משאת המלך (ש"ב י"א) מתורגם סעודתא דמלכא, ומזה יאמרו (פסחים ל"ו) אין שאת אלא אכילה, ונ"ל טעם הנחת שם זה על האכילה, כי בבחינת התבטל המאכל ממציאות הויותו הונח עליו שם אכילה, לפי שבפעולת האכילה ילך גוף המאכל לכליון ולאבוד, ולשון אכילה ישמש על פעולת הדומות להשחתה, כמו ואכלה אתכם ארץ אויביכם; אבל שם שאת הונח על האכילה בבחינת תכליתו המעליתית, כי כל דבר הנאכל יתנשא מדרגה מה מפחיתות מדרגתו הראשונה, כי הצומח הנאכל מבע"ח יתנשא ממדרגתו הפחותה להיותו אבר מה"ח שהוא יותר חשוב בבריאה, וכן הבע"ח הנאכל לאדם יתעלה עי"כ ממציאותו הפחיתות להיותו חלק משמש למבחר הבריאה, ובפרט כשאין המאכל נאכל לאדם מבחינת ערבותו אל חומר הגוף, רק לתכלית היותי הגורם לעבודת יוצרו, והמאכל נאכל לפני ה' (עמ"ש בראה בושמחתם בכל משלח ידכם), לכן הונח על האכילה לשון שאת ענין התרוממות מעלה, דומה למאכל משרתי ה' הנקרא בשם תרומה. ויתכן שאין המכוון בזה על חלקי סעודה מדברים הנאכלים כדי להשביע, כלחם בשר ודגים, דא"כ למה יתן לבנימין חמשה חלקים יותר מאחיו, וכי יאכל כנגד חמשה אנשים, אבל המכוון על חלקי סעודה ממיני מתיקה ותרגימי, שאינם נאכלים רק לתענוג, ולתפנוקי בעלמא:
